עמוד הבית

דניאלה לונדון־דקל

מדינת כל טבעוניה

כשאני אומרת שאני טבעונית – ואני אומרת לכל אחד ששואל אותי מה קורה, למי הצבעתי, או אם עשיתי גבות – מיד יורדות לי המניות. אני חשודה או בהתנשאות או בפנאטיות. אם במקרה בן או בת שיחי הם איפשהו על הספקטרום של הפחתת מזון מהחי – צמחונים נניח, או כאלה שאוכלים רק מאכלים משכיחי אסוציאציות – בלי עיניים, בלי עור, בלי דם - אז אני סתם מעצבנת אותם. כי בתחרות הסמויה על הצדיקות, אני בהקבצה א' והם עדיין במתקשים.

הם צודקים, ולכן את הטור הפעם אני רוצה להקדיש דווקא לא לתוכחות – יש לי מלוא החופן – אלא לרשימה קטנה של דברים שאני מרגישה שהרווחתי מהטבעונות ואולי רק דבר אחד שאני עלולה להפסיד. כי הייתי רוצה שהרשימה הזאת תישמע משתלמת. הייתי רוצה לנסות לשווק טבעונות כמו שמשווקים חברת ביטוח, בניין מגורים, קרם עיניים. משהו שכדאי לכן נורא לרכוש. משהו משתלם. לא עבור התרנגולות. עבורכן.

1 גבולות

כל מי שמגדלת ילד ורוצה לעשות את זה כמו שצריך, שומעת את המילה "גבולות". היא שומעת את זה מחברים, מהורים, מיועצים, מספרי הדרכה. גבולות, גבולות, גבולות. למה? כי בלי גבולות הילד שלכן יהפוך להיות חרא קטן. ואתם יודעים מה? סיכוי טוב שגם אתן. כולם צריכים גבולות, אחרת נתפשט לכל הכיוונים.

היום צריך להילחם קשה מאוד כדי להדוף אוכל

פעם היו לנו גבולות באופן טבעי, כי כשהלכנו בסוואנה, לא ראינו מצד שמאל קונדיטוריה ומצד ימין סושייה. התאמצנו כדי לקושש קלוריות. אבל היום? היום האוכל הפך להיות הדבר הזה שנופל לך על הראש בכמויות, בכל מקום, בלי שום פרופורציה למה שראוי או נכון, בלי קשר לרעב או לשובע, בלי קשר לתוצאות ההרסניות שלו. היום אנחנו צריכות להילחם קשה מאוד כדי להדוף אוכל. לפעמים אנחנו מוציאות יותר כסף על הדיפה של מזון מאשר על קנייה של מזון.

הטבעונות היא גבול. גבול ברור: לא מוצרים מהחי. פשוט לא. אין. נגמר. מה שיש מולך זאת חיה? זה יצא מהעטינים בצורת חלב או מהתחת בצורת ביצה? תאכלי בננה. בחברת השפע המקולקלת, המחנכת לצרכנות גרגרנית, גבולות הם ברכה. איפוק הוא ברכה.

אני בטוחה שהיכולת לאיפוק - כמו שריר - משתכללת עם הזמן. עובדה שמפסיקים לסבול. טבעונים לא סובלים. כי כשלומדים להתאפק, אז לומדים להתאפק. מתחיל להיות בזה אפילו להיות נעים.

שמתי לב למשל, שמאז שאני טבעונית, אני מסתפקת בהרבה פחות בגדים, מוצרים, מכשירים, כלים. זה מקרי? אני חושבת שלא.

2 הכרת תודה

פעם שאלתי אדם דתי אם זה לא מנג'ס כל החוקים שהוא מקיים סביב אוכל – לספור שעות, לברך לפני, לברך אחרי, לבדוק כשרויות. הוא אמר בטח, מנג'ס טילים. אבל הוא מוצא שיש בזה גם ערך, כי הוא אוכל מתוך מחשבה. הוא עוצר לפני שהוא בולע.

אז אני חושבת שגם עבורי, האוכל הפך להיות מעשה שמשקיעים בו רגע מחשבה. זאת לא אכילה אוטומטית. צריך ללמוד שפה חדשה - צ'יה, שמנת קשיו, חביתת חומוס - צריך לקרוא את האותיות הקטנטנות על גבי האריזה, שם, מאחורי הקיפול, ולוודא שהמוצר באמת "כשר". וכיוון שהשוק עוד לא מתחנף מספיק אל המגזר, כדאי לדעת להכין גם כמה דברים לבד. ממרחים למשל.

אבל דווקא משום כך, למדתי להעריך הרבה יותר את מה שיש. לא נעים לי להגיד – כי אני לא אדם דתי – אבל אני מתמלאת לפעמים בסוג של רגש מוזר הידוע בכינויו האופטימי "הכרת תודה". כי הדברים שאני כן אוכלת, הפכו להיות יקרי ערך. אני לא חושבת שאי פעם, גם לא בכל שנות הצמחונות שלי, הערצתי ככה אבוקדו. היום?! היום אני מוכנה שאבוקדו יהיה ראש הממשלה שלי.

3 פמיניזם

יש קשר בין פמיניזם לטבעונות. שימו לב לשפה. גלגלו על הלשון את המילים: פרה, פרגית, אווזה פותה. או את הביטויים: טחנתי אותה, צייד. שוק בשר. חשבו על המספרים שמוצמדים לירכיים בתחרות "מלכת היופי" העבשה. התרבות לאורך אלפי שנותיה התייחסה לחיות ולנשים בצורה אממ... די דומה.

היזכרו מי עומד ביום העצמאות ליד המנגל בגאווה זכרית

כשהתרבות קוראת לתרנגולת "עוף" ולפרה "סטייק", היא יוצרת נתק בין הגופה שנמצאת בתוך הפיתה לבין החיה הנושמת, המרגישה, השמחה, המפחדת, שהיא הייתה פעם. נשים אמנם לא הוכנסו לתוך פיתה, אבל יש מספיק דרכים אחרות שבהן התרבות מנסה לקיים את אותו נתק גם עם נשים. מה זאת "החפצה" אם לא הניסיון להתייחס לנשים כאל מוצר צריכה נטול אישיות?

קרול אדמס, תיאורטיקנית פמיניסטית אמריקאית שכתבה על הקשר בין פמיניזם לטבעונות, מצביעה למשל על תעשיית הפורנו ומראה איך גם שם אין קשר בין הבשר שאליו אנחנו מתאווים, לבין האישה. האישה לא מכונה בשמה. אין לה רגשות. אין לה משפחה ואין לה פנים. היא "אסייתית עם חזה גדול שמקבלת מאחור".

אני יודעת שמשונה לחשוב שגם אכילת בשר קשורה איכשהו לפמיניזם ומגדר, אבל היא קשורה. כי אוכל הוא לא רק מנה בצלחת. הוא עניין תרבותי שמשפיע על התודעה שלנו. היזכרו מי עומד ביום העצמאות ליד המנגל בגאווה זכרית מטופשת, משל הכניע הרגע לבדו עדר תאואים, ומי אחראית על בר הסלטים?

זה כל כך מטומטם. אף אחד לא צריך לאכול בשר היום. זה פשוט לא נחוץ. ואם יש הבדל בין נשים לגברים מחוץ לביולוגיה, אף אחד לא יודע בדיוק מהו. מה שכן, הוא בטח לא קשור לקיבה.

הטבעונות, בהיותה תנועה שמערערת על הקיים, מעודדת מבט ביקורתי ומצפוני, וכמוה מצביעה על האינטרסים הכלכליים והתרבותיים הסמויים מהעין. בדומה לפמיניזם, הטבעונות היא תנועה שדורשת צדק. זכויות. תיקון עולם. מאז שאני טבעונית אני מרגישה שהפמיניזם שלי מוצק יותר ושלם יותר וזה מאוד כיף, כי יש לי כפליים סיבות לשנוא את האנושות.

עור פנים וריח גוף טובים יותר ויציאות יפהפיות

4 בריאות וכלכלה

אני מצרפת את שני הסעיפים יחד, כי שניהם משעממים אותי. נעשה את זה קצר: להיות טבעונית זה חסכוני יותר. זאת לא תיאוריה. זאת עובדה. כי עדשים, קטניות וירקות זולים מגבינות ובשר. נכון שחלב סויה עולה יותר מחלב רגיל – אל תקפצו - אבל זה מתקזז בחשבון החודשי.

בריאות: אני אוהבת פחמימות ריקות. אני שותה. אני מעשנת מדי פעם. אני עושה כל מה שאני יכולה על מנת למות צעירה. אבל הטבעונות, ברוב חוצפתה, מזריקה אפילו לי קצת בריאות, וזה לא כזה נורא - עור פנים וריח גוף טובים יותר, יציאות יפהפיות, פחות כאבי ראש, כאלה.

5 חינוך

יש מושג כזה בפסיכולוגיה - טבע אותו פסיכואנליטיקאי בשם וויניקוט - שנקרא "אמא טובה דיה". זה מושג נחמד, כי הוא לא מבקש שלמות. עכשיו אני, בחיים שלי לא שיחקתי עם הילדים שלי משחקי קופסה. אם קראתי להם סיפורים לפני השינה, זה היה רק את הדף הראשון ואז את האחרון. אם זה היה תלוי בי, הסיפור על מיץ פטל זה סיפור על ג'ירפה ואריה שהלכו לטייל ואז טראח - שתו מיץ פטל בכוסות גבוהות בבית של הארנב.

מה שכן, אני חושבת שהילדים שלי אוהבים חיות בזכותי. אולי לא סיפרתי להם את כל הסיפור על מיץ פטל אבל הם אוהבים ג'ירפות ואריות וארנבים וכלבים וחתולים וציפורים. יש להם אוזן מוזיקלית לחיות. מתוך שלושה ילדים, שתיים טבעוניות.

אני יכולה לספור את החיות שאני לא אוכלת מדי יום

אני כל הזמן אומרת להן שהן לא חייבות. שאני בגילן לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה. שזה מספיק יפה שהן לא אוכלות בשר ושגם להפחית ביצים וחלב זה בסדר, אבל למזלי הן מקשיבות לא למה שאני אומרת, אלא למה שאני חושבת, והן יודעות שאני אתלה אותן הפוך ואפשוט את עורן אם הן יחליטו שזה באמת לא נורא.

סתם. אני לא.

אבל לא אכפת לי שיש לי השפעה עליהן בעניין הזה. אני חושבת שזה אומר שאני "אמא טובה דיה". כי לעזור לילד או ילדה שרוצים להפוך לטבעונים זה כמו לעזור להם להתקבל לבית הספר הכי טוב בעיר. זה חינוך מעולה. זה חינוך לאקטיביזם, לפיכחון, לראיית האחר ולמאמץ אישי יומיומי עבור ערך שחשוב להן.

6 מהפכה

דווקא במדינה שבה מפלס האלימות והלחץ הוא כל כך גבוה, דווקא במדינה שיש בה יותר אידיאולוגיות על מדף הרעיונות מאשר מעדני חלב, דווקא כאן התפתחה לה מעצמה טבעונית. אחוז הטבעונים בישראל הוא הגבוה בעולם. לא מוזר?

אולי זה סוג של הפוך על הפוך, כלומר, דווקא בגלל האלימות. אולי אנחנו מחפשים דרך להתחבר לצד הרך והחומל באישיות שלנו, או אפילו למצוא חלוקה רעננה יותר לשיעמום הרגיל של ימין, שמאל?

שנים אני הולכת להפגנות וחוץ מלפגוש את החברות שלי ולצעוד איתן בייאוש מכיכר הבימה לכיכר רבין ובחזרה, אני לא מרגישה שהועלתי במשהו.

אבל עם הטבעונות כן. טבעונות היא מהפכה מתגמלת. אני אשכרה יכולה לספור את החיות שאני לא אוכלת מדי יום. זה ככה פשוט.

יש להם אוזן מוזיקלית לחיות

7 התנשאות

טבעונות היא דרך נהדרת להתנשא על אחרים שעדיין לא עברו להקבצה א'. ואני באמת מתנשאת. ברור שאני מתנשאת. אני אוהבת להתנשא יותר משאני אוהבת גבינות. אבל זה הסעיף שעליו אני מוכנה לוותר.

רק תמהרו. אין לכן עוד הרבה זמן עד שאכילת בשר, כמו העבדות, כמו הגזענות, פשוט תפסיק להיות לגיטימית מבחינה מוסרית, ובטח שמבחינה אקולוגית.

אם אתן רוצות להספיק להתנשא קצת, אתן חייבות להצטרף עכשיו. כי תכף לא יהיה לכן על מי. טבעונות, תרצו או לא תרצו, היא העתיד.

© כל הזכויות שמורות